שיבושי היגוי ומובנות דיבור נמוכה
שיבושי היגוי אצל ילדים | דיבור לא מובן | דיספרקסיה שפתית
התפתחות הדיבור, ההיגוי ויכולת ההפקה של הצלילים מתפתחת בהדרגה עם הגיל ואורכת מספר שנים. צלילים שונים מתפתחים אצל ילדים בשלבים שונים. כאשר הילד אינו רוכש את היכולת להפיק צליל בהתאם לנורמות הגיל (לא משתמש באות ר' לאחר גיל 4, למשל), או לחילופין, כאשר הפקת הדיבור שלו אינה מובנת לסביבתו (מחליף עיצורים, משמיט הברות, 'בולע מילים'), יש מקום לביצוע אבחון אצל קלינאית תקשורת ולבניית תכנית טיפול מותאמת לילדים, במידת הצורך.
התופעה של דיבור לא מובן ולא ברור קיימת הן בקרב ילדים ובני נוער והן בקרב מבוגרים. קיימים מספר גורמים הפוגעים במובנות הדיבור:
שיבושי היגוי ספציפיים
ליקוי בהיגוי צלילים מסוימים, לדוגמה:
ילד בן חמש, המתקשה להגות את הצליל ר'- אומר 'אוצה' במקום 'רוצה'.
שיבושי היגוי מורכבים - שיבושים פונולוגיים
שיבושי היגוי הפוגעים במובנות הדיבור של הילד בצורה משמעותית. מדובר בשיבושים שנובעים מפגיעה בחוקים פונולוגיים (חוקים שקשורים למבנה צלילי השפה).
ככל שיש שיבושים פונולוגיים רבים יותר, כך יהיה קשה יותר להבין את דיבורו של הילד.
דוגמה לשיבושים פונולוגיים:
השמטת הברות ועיצורים ('דור' במקום 'כדור', 'אלב' במקום 'כלב')
החלפת עיצורים ('דגר' במקום 'גדר')
פרונטינג- הילד מחליף את הצלילים ק' וג' ב-ט' וד' ('טלב' במקום כלב)
סטופינג- הילד הוגה את הצלילים החוככים כסותמים (כגון: ב' במקום ו' או ט' במקום ס').
מובנות הדיבור הנמוכה יכולה להיות על רקע קושי פונולוגי או עקב דיספרקסיה שפתית, כאשר הקושי הפונולוגי הוא על רקע שפתי, בעוד שדיספרקסיה שפתית הינה על רקע לקות נוירולוגית.
קושי פונולוגי נובע מקושי בייצוג וארגון מערכת הצלילים של השפה.
קושי זה יתבטא בשיבושים פונולוגיים, כמו החלפות צלילים, או השמטה של הברות או צלילים.
לעומת דיספרקסיה, שמהווה קושי בתכנון וביצוע מוטורי של הפקת רצף תנועות מתואם ומדויק של אברי ההיגוי, הנדרשים לשם הפקת דיבור מובן.
כאשר השיבושים הם על רקע דיספרקסיה שפתית, נראה יותר שיבושים לא עקביים בהפקות חוזרות של מילים, קושי בקוארטיקולציה- במעברים בין הברות וצלילים, וכן, קשיים בפרוזודיה- בתזמון, טון וקצב הדיבור. נראה יותר שיבושים הקשורים להפחתת קוליות ('פלון' במקום 'בלון', 'קמל' במקום 'גמל'), וכן, יותר אי דיוקים בהפקת תנועות (a במקום e).